עליית האמונה בבורא 

עליית האמונה בבורא
מאת : גדליהו וד"ר אליעזר רחמן


במוסף הספרותי של אחד מעתוני הארץ, כתב ד"ר מ. מ., בין היתר, על עליית היחיד היוצר וירידת הא-להים". יתר על כן, לאחרונה נאמר, כי במגזר הממלכתי חוזרים לא מעט על הדעה המשובשת, כאילו, כביכול, האדם יצר את האל, ומסתמכים גם על מאמרו של ארי אלון "מה למעלה מה למטה? רק אני, אני ואתה - מדרש ריבוני" שפורסם ב"כזה ראה וחדש - היהודי החפשי ומורשתו" עמ' 225-233 בהוצאת ספרית פועלים.ובנוסף, מסתמכים על ספרו של פרופ' יעקב מלכין "במה מאמינים יהודים חילוניים", בהוצאת ספריית פועלים, תש"ס,
עמ'18, שכותרתו "האדם ברא את הא-להים ואת הערכים".ישנה בחירה חפשית שלא להכיר את הבורא מתוך הבריאה, אבל, טעות תהיה להדביק את הבחירה הזאת על כל האנושות. לאחרונה באמצע חדש חשון תשס"ו, כאשר הראש הנבחר של "העבודה קרא תיגר על שלטון הליכוד והתיימר להפילו ,הגיבה שרת החינוך שלנו, - הליכוד המלוכד ינצח. כלומר, שבערכים האנושיים של היום, המסגרת המפלגתית, - הכלי, הפך לתכלית ודחה מפניו את הערכים שבשמם התיצב הליכוד בבחירות האחרונות.

בהקדמת המאמר של אלון נכתב: "אדם ריבוני הוא ריבונו של עצמו. אין לו ריבון-עולם, ואין הוא ריבון-עולם בעולמם של אחרים. אדם רבני איננו ריבון לעצמו. הוא עושה לו רב. הרב עושה לו א-להים" (עמ' 225).
הפילוסוף כסנופנס רמז נגד פילוסופים טועים, הרואים עצמם כמשיגי שיא החכמה, ואמר, שאילו לסוסים היה כושר הבעה בכתב, מתארים היו את הא-ל כסוס. מסתתרת מאחורי זה טענה כנגד דרכם של הפילוסופים הטועים להציג את האחרים בצורה מסולפת, על פי הראייה הצרה ( הסוסית בלשון מטפורית ) שלהם עצמם.

בכך, נכשל ארי אלון לפחות בשתי קביעות תוך שהוא עושה את עצמו, בניגוד להצהרתו, ריבון-עולם בעולמם של אחרים . הכשל הראשון שלו הוא בדרך שהוא מגדיר את האדם הרבני כשהוא שם בפי אדם רבני את הגדרת עצמו בלשון הבאה : " אדם רבני איננו ריבון לעצמו. הוא עושה לו רב. הרב עושה לו א-להים" (עמ' 225) . ברם, האדם הרבני כמו האדם הריבוני של אלון גם הוא בעל בחירה חופשית. מתוקף בחירתו החופשית הוא כופף עצמו ליראת שמים ועושה לו רב כדי להסתלק מן הספק. האומנם, במדע הדינאמי המכפיל עצמו בהיקפו בפחות משבע שנים לא נזקק האדם המכונה על ידי אלון ריבוני, לדעת מומחים ממנו? האומנם, האדם הפרטי חולש על כל הידיעות המדעיות לאחר שצלח את כל נתיבי המדע בעצמו ואין לו שום ספק רציונאלי כלשהו? הרי המדע לעולם בדרך !

זאת ועוד , האם "הרב" עליו מדבר אלון , שעושה לעצמו את אלוהיו, הוא יותר ממשה רבינו שנזקק השכם והערב לדבר ה' והיה מעוצב על ידי ה' ולא מעצב שלו? יתר על כן, מאמין הוא בסתר ליבו, כי לא יתכן, שריבון הדעת יחון את האדם בדעת אמת לכפור בריבון הדעת!
למדנו, שארי אלון ודומיו אינם שואלים אדם רבני מהי דעתו, אלא, שמים בפיו את דעותיהם המגוחכות עליו. כלומר, בניגוד להצהרתם, הם כן ריבוני-עולם בעולמם של אחרים.

הכשל השני נעוץ בדבריו הבאים : "...מצאת? נכון שאין כלום למעלה ואין כלום למטה. אלא, אך ורק אני ואתה?..." (עמ' 232-233) .

תמהני, כיצד אפשר לבלבל בין הראייה הגשמית , הפיזיקאלית ,של המתנדנד על הנדנדה לבין הראייה השכלית-רוחנית. בפרשת 'ואתחנן' בספר דברים, מזהיר משה את העם, כי בהר חורב "לא ראיתם כל תמונה" בעת מתן תורה. כלומר, בעיניים גשמיות לא ראיתם. אך "אתה הראית לדעת, כי ד' הוא הא-להים אין עוד מלבדו" בעיני השכל.

במדרש תמורה דורש המין (הכופר) מרבי עקיבא הוכחה ברורה לעיניים גשמיות, כי הקב"ה ברא את העולם. ברם, ר' עקיבא נותן לו הוכחה שכלית : כל חפץ וכל מצוי נגד עינינו (הבגד , הבית וכד') ,יש לו יוצר, ואין יש-מאין ...ללא יוצרו. לפיכך, גם לעולם יש בורא, והוא הקב"ה.

יתר על כן, גם גילויים מדעיים , שנתגלו בעת ובעונה אחת, במקומות שונים, על ידי גאונים שונים, כמו החשבון האינפיניטיסימלי, על ידי ניוטון ולייבניץ (ומצויות דוגמאות נוספות), מרמזים בראייה שכלית, כי מקור הדעת בישות עליונה, המשדרת לאדם את גלי הדעת (ובשפת חז"ל בתפילה,"אתה חונן לאדם דעת"). רק בעזרת ה' החונן לאדם דעת קולט האדם קליטה מוצלחת של אותו חלק מגלי דעת ה' המשדרים נתונים מראייה כוללת. הקולט צריך להשוות את תוכן קליטותיו עם האמיתות בתנ"ך ובתורה שבע"פ, רק אם אין סתירה בהשוואה זו, רשאי המצליח להניח שיש משהו בקליטתו.
לסיכום: ההגות היהודית הסומכת יתדותיה במקורות התרבות התורנית - מחייבת את ההכרה - שיש א-לוהים החונן לאדם דעת ומשדר לקליטת מוחותינו את גלי הדעת שלו. גלי הדעת מקורם במציאותו של ה' א-לוהי ישראל , החונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. זאת באמצעותם של שידוריו בגלי הדעת שלו, שמהם קולטים אנו רק חלק סופי מוגבל של גלים, או חלקי גלים בקליטות לא שלימות, לפי הכשרתנו ונכונותנו המוסרית וההשכלתית לקראת היותנו ראויים ומוכשרים לקלוט אותם.
כל עוד אין המדע יכול להצביע ולשחזר תופעות של יצירה יש-מאין, תחייב ההגינות השכלית לתת עדיפות יחסית לאקסיומה על מציאותו של ה' א-לוהי ישראל בביסוס הגיוני לתורת ההכרה. (1)


(1) "פרוזדור הקליטה בעולם של חמישה ממדים" בהוצאת ספרים "מ.מזרחי", תשס"ה.